עריכה.
על ידי בחירתה להקים משנת 2027 מערכת בונוס-מאלוס סביב "גיל שיווי משקל" שנקבע ל-64 שנים, הממשלה הכניסה לפרויקט שלה אמצעי הדוחה את כל האיגודים, כולל ה-CFDT.
לא יהיה מנצח ולא מפסיד, הבטיח ראש הממשלה, אדואר פיליפ, בהצגת רפורמת הפנסיה שלו, יום רביעי, 11 בדצמבר. אבל הוא יצטרך להתחשב בחוסר שביעות רצון. האוניברסליות של השיטה שהממשלה רוצה להקים על ידי התכנסות 42 המשטרים הנוכחיים הביאה לאחדות דעים יפה של האיגודים המקצועיים והאופוזיציה, מימין כמו משמאל, שדחו את הפרויקט מכל וכל.
אם הגיל החוקי יישאר על 62 שנים, הממשלה מעוניינת להקים משנת 2027 מערכת בונוס-מלוס סביב "גיל שיווי משקל" שנקבע ל-64 שנים. תמריץ זה להארכת תקופת התרומה היווה עבור ה-CFDT "קו אדום" שאסור לחצות. הממשלה התעלמה מכך, בהתחשב באחריותה להבטיח את קיימותה של מערכת בעלת נטייה לגירעון. פניית כף הרגל לאגף הימני של ציבור בוחריו ברורה ומתעלמת מהרתיעה של המרכז בראשותו של לורן ברגר, שסבור שמערכת כזו לא מתחשבת מספיק במציאות הקריירה של כולם.המאמר שמור למנויים שלנו לירטות aussi הרפורמה בפנסיה: תוך סירוב ל"מאזן הכוחות", מצביע ההנהלה על ה-CFDT
מעתה מוצאת עצמה ההנהלה מבודדת על ידי נטילת הסיכון הפוליטי, בעוד שה-CFDT קרא לפעול ב-17 בדצמבר, יום ההתגייסות הבאה נגד הרפורמה, תוך חידוש תנועות השביתה בתחבורה. איננו רואים כיצד יכלה הממשלה לפרוץ חזית זו מבלי לוותר על נושא העידן המרכזי.
כתוצאה מכך, הוויתורים שעליהם הכריז אדואר פיליפ תפסו מקום אחורי. הם לא לגמרי זניחים. הבטחת קצבת מינימום של 1 יורו, תוספות לאמהות, תרומה לסולידריות לעשירים ביותר הן כל מחוות לשיפור ההוגנות של השיטה הנוכחית.
תוכן והקשר
ברור שהממשלה לא חזרה על אותה טעות כמו עם מס הפחמן או העלאת ה-CSG שמשפיעה על גמלאים ללא הבחנה, ששימשו ניצוץ לפיצוץ תנועת "האפודים הצהובים" לפני שנה. הפעם הבינה ההנהלה שכדי שלרפורמה יהיה סיכוי להיות מקובל צריך להציע ערבויות לשבירים ביותר ופיצוי למפסידים. מנקודת מבט זו הוא לקח בחשבון מספר חששות שעלו בשבועות האחרונים קראו גם "הפער הוא עשן": עובדי הרכבת וסוכני ה-RATP לא השתכנעו מההכרזות של אדואר פיליפ על פנסיה
המורים הופיעו כקורבנות העיקריים? אדואר פיליפ התחייב להעלאות שכר שנועדו לפצות על ההפסדים הקשורים לשיטת החישוב החדשה. אמנם, המשטרים המיוחדים עתידים להיעלם, אך בצורה מדורגת, משנת 2037. באשר לכניסה לשיטה החדשה, היא נדחתה לדור יליד 1975. לבסוף ביקשה הממשלה להרגיע את שיטת קביעת נקודת פרישה, שתיקבע על ידי האיגודים, בשליטת הפרלמנט, ללא אפשרות ירידת ערכה.המאמר שמור למנויים שלנו לירטות aussi רפורמות בפנסיה: צירים מקרוניסטים "מזדעזעים" מתפקידו של לורן ברגר
אבל רפורמה היא תוכן והקשר. זה לא מוביל, בלשון המעטה. הפרויקט מגיע באיחור בקדנציה של חמש שנים שהתאפיינה במשבר חברתי חסר תקדים והידרדרות מעט ביחסים בין ההנהלה לאיגודים. האם השינוי החברתי שמציעה הממשלה נשמע בסביבה כזו? האם בכל זאת אפשר לתכנן לטווח ארוך ברוגע מבלי לעורר התנגדות? הממשלה בחרה לשחק את דעת הקהל נגד האיגודים. זה הימור שמכניס את המדינה לאי ודאות.
