פייר ללוש: "הלקחים מהמסע של מקרון לסין"

זה לא דה גול שרוצה. לפני חמישים ותשע שנים, בינואר 1964, הגנרל היה הראשון, שאחריו בקרוב כל מעצמות המערב, שהכיר ב סין הקומוניסט של מאו. ביסוס הרעיון של צרפת בהחלט קשורה ארצות הברית, אבל חופשי ועצמאי בין שני הבלוקים של הזמן.

באפריל 2023, אבוי, נסיעתו של עמנואל מקרון לסין תביא לידי ביטוי את הורדת הדירוג במקביל לחוסר העקביות של מדיניות החוץ של צרפת. כלכלה, אוקראינה, "ריבונות אירופאית", אף אחת משלוש המטרות של ביקור זה לא הושגה. להיפך.

בחלק הראשון, מלבד מפעל איירבוס שני שנבנה בסין ולא בצרפת, איפה ההשקעות הסיניות כאן (בקושי 500 מיליון יורו ב-2021), איפה המחויבות מבייג'ין לקדם סחר פחות לא מאוזן, כשסין לבדה אחראית עבור רבע מהגירעון התהומי בסחר החוץ שלנו (40 מיליארד יורו מתוך 164 מיליארד)?

לקריאה גםטייוואן: כאשר עמנואל מקרון יוצא מההיסטוריה

להיפך, מקרון נתן לטוטאל, לראשונה, לכתוב את חוזי הפחמימנים שלה עם סין ביואן, ולא בדולרים. פריצת דרך גדולה עבור בייג'ין, המבקשת באופן פעיל להוריד את הסחר הבינלאומי בדולר כדי להתמודד עם הדומיננטיות של הדולר והסנקציות הנלוות אליו.

אוקראינה

אוקראינה? מסיבות מסתוריות השייכות לו, מקרון הכניס לראשו להפוך את סין לשוכנת השלום באוקראינה. שי ג'ינפינג, כך התעקשו בסביבתו של נשיא צרפת, הוא היחיד שמסוגל להשפיע על פוטין. בכוחות עצמו, שי היה "מחליף המשחקים".

רעיון מוזר באמת, להפוך את סין לפוסקת, במקביל לאדריכל השלום, ביבשת אירופה! במיוחד כאשר, בצד הצרפתי, אנו נמנעים מלעשות את אותו הדבר בטייוואן...

אפילו יותר מוזר הוא הרעיון שסין היא ניטרלית, ולכן היא עשויה להיות מתווך בסכסוך האוקראיני. מבלי להיות בעלת ברית צבאית עם רוסיה (לפחות עדיין לא), סין היא "ידידתו" של פוטין, ממנה היא קונה את חומרי הגלם המוטלים על אמברגו במערב, ואליו היא מספקת את הרכיבים התעשייתיים והאלקטרוניים החיוניים למאמץ המלחמה שלה. .

מה שמקרון לא רוצה לראות הוא שסין בונה במשך חודשים, עם רוסיה והבריקס, חזית אנטי-אמריקאית ואנטי-מערבית, שמטרתה לשים קץ לסדר האמריקאי של 1945 אחת ולתמיד. אין מקרה , סין תחפש תבוסה או כישלון עבור מוסקבה, השותפה איתה היא מתכוונת לנצל את השינויים במאזן הכוחות בעולם, "הכי חשוב מזה מאה שנים", לפי שי.

התסיסה להתקיים

אבל בואו נדחוף את ההיגיון עד לכדי אבסורד: אפילו אם נניח שסין הסכימה ללחוץ בגלוי על פוטין לכפות עליו הפסקת אש, האם באמת נוכל לדמיין לשנייה אחת שפוטין הסכים להיכנע בפומבי, ובכך לקדש את כישלונו ושלו. מעמד כוואסל של בייג'ין? כצפוי, הקרמלין, שוב, ביטל מיד את היוזמה של מקרון...

לקריאה גם"טייוואן זקוקה לצרפת", לפי נציגה הרשמי

באופן לא מפתיע, אם כן, הנשיא נמצא שם גם הוא, חזר בידיים ריקות לפריז: ניסיונו לתיווך באמצעות סין, זכה לגורל זהה לזה שניסו שוב ושוב ישירות עם פוטין. כדור הארץ כולו לא הבחין בכך, וערער מעט יותר את האמינות הבינלאומית של צרפת. אחרי כישלון הניסיונות המגושמים לכיוון מוסקבה, האם היינו צריכים עוד נסיגה מרהיבה בבייג'ין? תסיסה, כדי "להתקיים", אינה יכולה לתפוס את מקומה של מדיניות החוץ.

נותרה אז השאיפה המקרונית הגדולה שהוצהרה בנאום המפורסם של הסורבון ב-2017: לגלם את "הריבונות האירופית" המפורסמת. לשם כך, מקרון, שרצה לשחק ביחד, הגה את הרעיון הבארוק של להיות מלווה ב-M^me פון דר ליין, נשיא הנציבות הבלתי נשלט. עם, כצפוי, ההשפעה ההפוכה בדיוק לזו שחיפשה: העלאת ההבדלים המהותיים בתוך האיחוד באשר למדיניות שיש לנקוט ביחס לסין, המעצמה העולה.

לקראת עולם רב קוטבי?

בעוד אורסולה פון דר ליין, גם היא מועמדת לתפקיד המזכירה הכללית של נאט"ו, בדיוק גיבשה עמדה קשה כמה ימים קודם לכן, קרובה לאסטרטגיית העימות של ביידן, מקרון בינתיים אחז בתיק הטייוואני. לטעון בדיוק ההפך .

ללא ספק משוכנע מהרטוריקה של שי על העולם הרב-קוטבי הבא תלת-קוטבי (ארצות הברית, סין, אירופה), מקרון אפילו ירחיק לכת ולהכריז בפני עיתונאים צרפתים ואמריקאים על כוונתו לסרב לכל "מעקב" של ארצות הברית באסטרטגיית הבלימה שלה בסין.

בשם "אוטונומיה אסטרטגית אירופאית", שמקרון טוען בגאווה לאבהות, תוהה הנשיא, הנואם בשם האירופים, כדלקמן: "האם יש לנו אינטרס להאיץ את נושא טייוואן? לא. הדבר הגרוע ביותר יהיה לחשוב שאנחנו האירופאים צריכים ללכת בעקבות הנושא הזה ולהסתגל לקצב האמריקאי ולתגובת יתר הסינית. אמירה שעוררה מיד סיפוק עז בבייג'ין, אבל זעקת ביקורת, אפילו עלבונות (טראמפ), בכל מקום אחר.

לקריאה גםזעקה מערבית לאחר הזיוף של עמנואל מקרון על טייוואן

החל מאירופה, שם מברלין ועד ורשה, רצינו להדגיש שמקרון דיבר רק בשם עצמו. איזו "אוטונומיה" זו אכן, כאשר המלחמה באוקראינה מנוהלת לחלוטין על ידי ארצות הברית ונאט"ו, וללא עזרת הפנטגון, אוקראינה כבר תהיה בידי הרוסים?

אוקראינים או טייוואנים?

ואיך יכולה צרפת, "במקביל", להיות מיושרת עם וושינגטון באוקראינה וניטרלית, אפילו במרחק שווה בטייוואן? איך נוכל לקוות לניצחון של הראשון בעזרת ארצות הברית, ולנטוש את השני לסין, בשם האוטונומיה האירופית? הכל ערב תמרונים צבאיים סינים מרשימים נגד טייוואן? האם החופש של 48 מיליון אוקראינים יהיה שווה יותר מזה של 28 מיליון טייוואנים?

עם מוסר גיאומטריה משתנה שכזה, האם זה מפתיע ש"הדרום הגלובלי" כמעט ולא מרגיש מודאג מאוקראינה, ומעדיף גישה של נייטרליות מיטיבה ביחס לרוסיה?

ואיך נוכל סוף סוף לטעון שמשבר בטייוואן לא ידאיג אותנו, למרות שמקרון עצמו מבקש, בצדק יתר על כן, לאשר את צרפת כמעצמה בהודו-פסיפיק, הודות לנוכחותנו בקלדוניה החדשה ובפולינזיה? ברור שההשלכות של סכסוך כזה יהיו עצומות באסיה וברחבי העולם, ולו רק בגלל שטייוואן היא מפעל המוליכים למחצה בעולם.

אחרי הכישלון של מקרון בלבנון, השתיקה מחרישת האוזניים על ארמניה במחיר הגז האזרי, גירוש צרפת מהסאהל, המחלוקת עם המגרב, השפלת פרשת הצוללות האוסטרלית, התיווכים הכושלים עם מוסקבה ועכשיו הפיאסקו של הנסיעה לסין, התוצאות כמעט לא מפוארות...