מאמר מערכת - מחווה לחבר שלי, קלוד בארוש

 

כשנודע לי בעצב אינסופי, כשהתעוררתי בשבת, 25 באפריל, על מותו של חברי קלוד ברוך, שנפגע מנגיף הקורונה במשך חמישה שבועות, אמרתי לעצמי איך אני יכול להעלות את זכרו בכמה עמודים כשאני מתאר את אישיותו , התחייבויותיו וקרבותיו ידרשו עבודה של מספר כרכים.

אז, תהיתי לגבי גישה אחרת: למה לא לבטא את מה שגרם לקלוד להצליח לגעת בנו במעמקי עצמנו, במה שהוא הצליח לגעת ולהחדיר עמוק בליבנו?

אבל, איך לבטא את הרגשות המעורבים האלה בכמה מילים, בכמה משפטים? זה נראה לי מאוד קשה, כי מה שהרגשנו כלפי קלוד לא יכול להתבטא במילים אלא על ידי הנשמה שלנו, על ידי הרגשות האינטימיים שלנו! עם זאת, היה צורך לנסות, הייתי חייב לנסות.

איך? פשוט למדי על ידי דיבור על קלוד כפי שהכרנו אותו, על ידי תיאורו. כשהכרנו את קלוד, ידענו שעצם הצגתו תהיה, כשלעצמה, מחווה וזה מה שאני הולך לנסות לעשות היום.

קלוד היה לא רק חבר יקר מאוד אלא אח, במובן האח לנשק, זה של אח שעוסק בלחימה, הקרב הזה שתמיד היה שלו הן נגד האנטישמיות והן למען הגנת ישראל.

מי שלא הכיר אותו תפספס הזדמנות אמיתית להכיר אדם יוצא דופן, ולמי שהכיר אותו, כמוני, הרגע הזה יישאר ניסיון קשה וכואב מאוד לעבור כי קלוד יעזוב אותם, לנצח, חלל בלתי נסבל.

הייתה לי הזדמנות להכיר את קלוד, לפני עשרים שנה, ובכל זאת הייתה לי הרגשה מוזרה שתמיד הכרתי אותו.

לא הייתי מאלה שהכירו אותו בתוניסיה (ארץ מולדתי שאותה עזבתי בגיל שנתיים) אבל שורשיו היו כל כך חיים, כל כך מעוגנים בו, שהתרשמתי שהכרתי אותו שם!

זה היה קלוד: עוגן לשורשיו כיהודי תוניסאי תוך היותו צרפתי עמוק וקשור לרפובליקה הזו היקרה כל כך ללבו! כל האישים הפוליטיים שהכירו אותו, ויש רבים מהם, יודעים זאת היטב.

לכן לא אעשה כאן את הלכת מעשיו, קרבותיו, התחייבויותיו למען הנזקקים ביותר, למען ערכי הרפובליקה מבלי לשכוח, כמובן, את זיקתו ומאבקו למען הגנת ישראל.

אבל, מעל הכל, קלוד היה אחד מאותם חברים שחדרו לאינטימיות שלנו מבלי להיות פולשניות, הוא היה קרוב, קשוב תוך שהוא נשאר דיסקרטי. קלוד היה חבר כנה ואמין, החבר הזה שיכול לספר לך הכל, גם מה שאתה לא אוהב, בלי שתכעס; זה שתומך בך כשדברים לא מסתדרים, זה שאתה יכול להגיד עליו, אחרי שהוא העיר לך נזיפה או הערה לא נעימה, אם הוא אמר את זה, זה בהכרח לטובתך, אז תחשוב על זה ברצינות מה שהוא אמר עכשיו! במילה אחת, קלוד נתן את כל משמעותה למילה "חבר"!

אין ספק שקלוד יכול היה לכעוס, או ליתר דיוק להתקומם, לכעוס על אי צדק ולשון הרע, אבל הוא היה קודם כל אדם רגיש, נדיב ואוהב. זה שנתן בלי לצפות לתמורה. הוא היה כל האיש פר אקסלנס, זה שידע לתת את עצמו לגמרי לאלה שהוא אוהב ולמטרות שהגן עליו. הוא היה דוגמה לכולנו: דוגמה לבן, דוגמה לבעל, דוגמה לאבא, דוגמה לחבר ודוגמה לאח.

הוא היה מגן חריף של מטרת ישראל ושל הקהילה שלנו: מחויב במיוחד ל-UPJF, שהיה אחד ממייסדיו ונשיאתו במשך שנים רבות. הוא השאיר זיכרון בל יתואר למי שפגש בקרבות אלה.

הוא היה במשך שנים רבות המלך של הקהילה היהודית בתוניסיה בפריז שבה התגורר, תוך כדי אוסמוזה עם הקהילה היהודית של צרפת כולה. הוא היה הסמל של הקהילה התוניסאית הזו, תרבותית, פתוחה לעולם וחדורה לחלוטין ביהדותה.

הקהילה שלנו וה-UPJF אבלים היום על היעלמותו של אדם שישאיר חלל עצום לכל אלה שהכירו ואהבו אותו. יתר על כן, פעולתה והשפעתה חרגו במידה רבה מגבולות צרפת וישראל.

הוא נשא, בחום ובאנרגיה מתמדת, את הפרויקטים, ההישגים, הדאגות, השמחות והצער, של הקהילה שלנו ובפרט את אלה של ה-UPJF, שבשבילם הוא נתן לעצמו כל כך הרבה, בלי לדבר על מעשי הצדקה שלו. מחוץ לקהילה.

חוכמתו, ידיעותיו, נדיבותו, טוב לבו ואומץ ליבו יישארו דוגמה חקוקה לעד בלב חבריו ויהודי צרפת שאיתם רטט עד לרגעי חייו האחרונים.

כולנו, התאספו כאן במחשבות, עקב ריתוק, כל חבריו שלא יוכלו לנסוע לחלוק כבוד לו, לי ולאשתי, עצובים עמוקות ונבחנים באובדן הנורא הזה.

בזמן הזה, מחשבותינו עוברות כמובן לאשתו מישל ולבנותיו, רבקה ואלכסנדרה, לבנו דוד וכן לנכדיו. בשם כל אלה שהכירו את קלוד ושאהבו אותו, בשם סלין ובשם עצמי, אני שולח להם את תנחומינו הכנים. עבורם, היעדרותו תהיה אכזרית כי הוא חי רק עבורם כי היה לו חוש משפחתי חד ודאג מאוד לשלו, שאותו העריץ.

משפחתו, חבריו, הקהילה שלנו, איבדו היום את אחד מהגברים הנחוצים כל כך ל"תיקון אהולם".

הזיכרון שלו, החיוך שלו, הנימוס שלו, החמלה שלו, טוב הלב שלו, יתגעגע נורא אבל כל המרכיבים האלה יישארו חקוקים לעד בזכרוננו ובזכרונותינו.

קלוד היה ויישאר עבורי מדריך ודוגמה, הוא ימשיך להוות השראה לפעולותיי העתידיות. אני אתגעגע אליו מאוד.

"אנחנו לא מתים כי יש אחרים" אמר אראגון. הוא צודק. קלוד, אתה לא יכול למות ולעולם לא תמות כי אלה שאהבו אותך, כל אותם "אחרים" שאהבו אותך כל כך, כולנו, אנחנו כאן כדי לשמור על הזיכרון שלך בחיים ועוד יותר כדי להמשיך את פעולתך בתלם איתרת עבורנו.

 

ריצ'רד סי אביטבול
הנשיא

משרד CJFAI