ז'יל-וויליאם גולדנאדל: "ירושלים, הוויכוח המוחרם?"

---

ז'יל-וויליאם גולדנאדל הוא עורך דין ומסאי. הוא נשיא התאחדות צרפת-ישראל. מדי שבוע, הוא מפענח את החדשות עבור FigaroVox.

---

אנחנו אולי יודעים שירושלים משגעת אנשים ושדונלד טראמפ משגע אנשים היסטריים, אבל האופן שבו חלק מהעיתונות דיווחה על החדשות האחרונות מירושלים מערער את השכל הישר.

יש לנו כמובן הזכות לומר הכל על החלטתו השנויה במחלוקת של הנשיא האמריקני להעביר את הנחות הדיפלומטיות של ארצו מתל אביב לירושלים.

אפשר בהחלט לחשוב שההחלטה הזו תשליך נפט על גחלת הסכסוך הישראלי-פלסטיני לחינם. ומחבר שורות אלו אינו רחוק מלשקול זאת. אנחנו יכולים לומר הכל ולהתנבא. ניתן לטעון, הנבואות הללו של הגרועים ביותר הן הדלק הטוב ביותר לתשוקה אלימה. הרדיקליזם שצפה בשאננות היא הדרך הטובה ביותר להפוך לעזר שלו. אחרי הכל, היהודים לא איימו על איש לאחר שאונסקו (כולל צרפת) ערערה על קשריהם ההיסטוריים עם ירושלים. אנחנו יכולים להגיד הכל, חוץ מהכל. הכל, חוץ מחוסר אמיתות בוטה.

"קרא גם - ירושלים: מדוע קיבל דונלד טראמפ החלטה כזו

השבוע האחרון מספק דוגמה עצובה למה אידיאולוגיה מסוגלת להסתיר או להסוות, גם כאשר תפקידה הוא להודיע. כיצד, אם כן, נוכל לקוות שהציבור המוטעה יוכל לגבש שיקול דעת מושכל, הוגן ומאוזן?

כך, ב-7 בדצמבר, במאמר המערכת החמור שלו, לה מונד כותב: "אם ממשלת ישראל הותקנה בירושלים ב-1948, מזרח ירושלים הייתה ערבית כולה עד 1967".

אם מזרח ירושלים הייתה "ערבית כולה" עד 1967, זה היה בגלל שהצבא הירדני גירש את אלפי היהודים שחיו בה בעיקר במלחמת 1948.

זה נכון לחלוטין, אלא שהוא מפספס באופן מיוחד את העיקר: אם מזרח ירושלים הייתה "ערבית כולה" עד 1967, זה היה בגלל שהצבא הירדני גירש ממנה במהלך מלחמת 1948 את אלפי היהודים שחיו בה הכי הרבה. חלקם במשך מאות שנים, המקומות הקדושים שלהם נותרו אסורים להם עד 1967. הסתרת הטיהור האתני והדתי הזה תוך ויכוח על השלכותיו הוא ממש מסחרר.

למחרת, 8 בדצמבר, באותו יום ערב פורסם מאמר חדש באותו נושא: "מדוע הכרה על ידי דונלד טראמפ היא בעיה?".

הבה נקרא בעיון את המשפט הזה: "בשנת 1947, האו"ם (או"ם) הצביע בעד חלוקת פלסטין לשתי מדינות: האחת ערבית והשנייה יהודית. ירושלים אינה נכללת בתוכנית זו ועליה לעבור בשליטת האו"ם, המבטיח חופש גישה למקומות פולחן. אולם ב-1949, לאחר סיום המנדט הבריטי ומלחמה ראשונה עם מדינות ערב, העבירה מדינת ישראל הצעירה את בירתה מתל אביב לירושלים המערבית. הבה נעצום את עינינו לעובדה שהעיתון סותר את עצמו בן לילה על "הבירה" הזו של תל-אביב שמעולם לא הועברה על ידי ממשלת ישראל מ-1948 ל-1949. שוב, אותה הסתרה מדהימה. כלום, רק פרט קטן: למרות שהיומון מתעקש על מיקומה המנהלי של בירת המדינה היהודית במערב ירושלים, הוא שוכח להזכיר שירדן עם הלגיון הערבי שלה, לאחר שהביסה וגירשה את היהודים, כבשה פיזית את מזרח ירושלים ללא זכות תוך איסור עליהם לבוא להתפלל במקומות הקדושים ההרוסים ברובם.

בדרגה זו של הסתרת העובדות, הצופה, גם אם הוא מחויב ככותב שורות אלו, נותר חסר אונים לרצות לנמק.

"קרא גם - טראמפ עושה מטרה משותפת עם ישראל על ירושלים

היה זה הקונגרס האמריקני ב-1995, בפיקודו של ביל קלינטון, שהחליט להעביר את השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים.

באופן דומה, כל העיתונות הצרפתית חשבה שצריך להציג את היוזמה השנויה במחלוקת, של האמריקאי השנוי במחלוקת, כ"הכרה בירושלים כבירת ישראל". אי אמת חדשה. הקונגרס האמריקני בשנת 1995, תחת ביל קלינטון, הוא שאימץ את הוראת החקיקה הזו כמעט פה אחד, וכתוצאה מכך הורה על העברת השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים. רק מסיבות ביטחוניות נעצרו נשיאים אמריקאים רצופים. אובמה האהוב בשנת 2008, במהלך ביקור, נזכר שעבור אמריקה: "ירושלים הייתה בירת ישראל". הוא לא הצית אש משמים. רוסיה באפריל האחרון הביעה את אותה אמונה מבלי שהשמיים יפלו על ראשו של פוטין.

יש לנו את כל הזכות לחשוב ולומר שהחלטה מסוג זה מרגיזה את המפלגה הערבית-מוסלמית שגם זכויותיה על עיר הקודש הן בלתי ניתנות לערעור או סותרות את תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947, שנפגעה כל כך מהסירוב הערבי להחלתה. בהחלט ניתן לשקול שההחלטה המעשית שקיבל הנשיא המוחצן מונעת משיקולים פנימיים. ההערות חופשיות לחלוטין, אבל האמת מחייבת בהחלט.