כרוניקה - הפער האמיתי בתוך התנועה הריבונית הוא זהות.
הם הוציאו את האיברים של סטלין. השמאל המוסדי השמיע את הרעש. כותבי המערכת השיקו את הסלופות הראשונות. הפוליטיקאים אורבים מאחור, מזמינים את זמנם. היעד המיוחס שלהם היום הוא מישל אונפריי ו יצירתו של סקירה בשם Front populaire. הוא זכאי לכל המוקדמות הפרוצים: פאשיסט, משתף פעולה, וישיסט וכו'. המטרה שלהם מתעבת על אחת כמה וכמה כי היא באה מארצם, מהמחנה שלהם, מהשמאל החומרני והנהנתני הזה, הפרודוניסטי והליברטריאני, שפעם שימח אותם באנטי-קתוליות האכזרית שלו.
אבל הבחור הוא לא הטיפוס שמפנה את הלחי השנייה ולהילחם בחזרה. הוא הבין שהזמנים השתנו וכי בעידן כיבוש האסלאם, "לסטור לסבתא שלו" כבר לא מתאים. השמאל כועס עוד יותר על אונפריי מכיוון שהוא הבין היטב את ההימור האידיאולוגי והפוליטי: מדובר בחיבור בין שני החלקים של ימין ושמאל של הריבונות. יוזמה זו נוסתה כבר לפני עשרים שנה על ידי שארל פסקואה, ז'אן-פייר שבנמנט ופיליפ דה וילייר. אבל הרפובליקנים בשני החופים מעולם לא הצליחו לבנות את הגשר הזה שיחתום את הברית שלהם. בינתיים עקף אותם עמנואל מקרון, שהצליח לאחד את הבורגנות של שני החופים: הימין הליברלים והליברלים השמאליים. כאילו מקרון אסף את מחנה ה-yes במאסטריכט, בעוד שמחנה האין נותר מפוצל בעקשנות.
קולות רבים מהימין הריבוניסטי, אינטלקטואלים ועיתונאים, הצטרפו לחברה של אונפריי. מועדונים אחרים, קפלות, יחידים חותרים לאותו כיוון. העצומות נחתמות במשותף. הריבונות לבשה צבעים חדשים מאז שהמגיפה הזו של קוביד-19 הראתה את ההשלכות של הגלובליזציה והדה-תיעוש, שהפכו אותנו לחסרי כל ותלויים. עמנואל מקרון מדבר כעת על ריבונות לאומית, גם אם יוסיף מיד, ב"במקביל" שהורס את הקוהרנטיות של דבריו, "ריבונות אירופאית".
שני חופים
זוהי הסכנה שהריבונות תשתלט על ידי כולם, כולל אויביה הקשים ביותר. אם הרפובליקנים משני החופים נסערים במישור האינטלקטואלי, המפלגות הפוליטיות נשארות בלתי נרגשות. La France insoumise נלחם ב"איסלמופוביה" ותומכת בפורעים השחורים במיניאפוליס, כאילו הפכה לנספח פרטיזני של התנועה הדמוקרטית. מרין לה פן משבחת את הגנרל דה גול וחולמת על ברית עם LFI שתמרד את החמושים המלנצ'וניסטים.
זה לא צירוף מקרים. הפער האמיתי בתוך התנועה הריבונית הוא זהות. שאלת ההגירה, האסלאם, הגבולות וההעדפה הלאומית, של צרפת שהיא לא רק רפובליקה אלא גם, אלא יותר מכל, "עם של הגזע הלבן, של הדת הנוצרית ושל היווני-רומי". הביטוי המפורסם של הגנרל דה גול, השאלה הזו היא אם כל הקרבות. למען עתידה של צרפת, ולפיכך, למען איסוף הריבונים משני החופים.
ראה גם – זמור: "חלוקה בין ימין כוזב לשמאל כוזב"
מאמר המערכת מייעץ לך
מקור: © אריק זמור: "מדוע השמאל תוקף את מישל אונפריי באלימות כזו"
