כרוניקה - לאחר שהפכו לעדיפות, שאלות אקולוגיות וזהות משאירות את נשיא הרפובליקה ללא מענה.
התמונות היו יפות והנשיא היה כולו חיוך. אקולוגיה היא העדיפות החדשה שלו. אפשר היה להאמין לראות את סרקוזי, שיראק או הולנד. אקולוגיה היא התחביבים של הנשיאים שלנו. תחביב שהם רוכבים עליו ברגע שהם יורדים בסקרים או שהירוקים מקבלים תוצאות טובות בבחירות הביניים. בכך, מקרון אינו שונה מקודמיו. כמוהם, הוא נואם נאומים משובחים, מפגין כוונות טובות ומציג את צרפת כדוגמה. אבל, כמוהם, הוא נתון לשיקולים כלכליים שתמיד מנצחים. כשהוא שוכח אותם, האנשים קוראים לו באלימות לסדר, כפי שראינו עם ה"אפודים הצהובים" וכמה שנים קודם לכן עם ה"כובעים האדומים" הברטוניים. ז'אן לואי ת'יו: "ליישב כלכלה ואקולוגיה"
מקרון מכיר בכך בעצמו, הוא לא יכול לכפות את ביטול הגליפוסטים על חקלאים שמתקשים כל כך להסתדר. היא גם לא יכולה להקריב את תעשיית הגרעין שלנו, שבאופן פרדוקסלי - פולטת הכי פחות CO2. לבסוף, הוא לא אומר את זה, אבל השיח האקולוגי שלו נוגד את האידיאולוגיה הליברלית של אירופה שמרבה הסכמי סחר חופשי עם מדינות רבות - מה שירבה את השימוש במכליות ובמטוסים שיעשו עם, רחוק מ"לוקאליזם" טוב. אז, הנשיא יופיטר מתפתח ברישום שלא הכרנו אותו: הוא מתמהמה, מסרב להחליט, מתמהמה. לקריאה גם: סגירת פסהיים, תקלה אקולוגית
אותה התנהגות עם הנאום הגדול על חילוניות שהוא מכריז עליו כבר שנתיים. זה הארלסיאן של הקונקניום. אולי לעולם לא נשמע את זה. ומסיבה טובה. הוא לא יודע מה לומר. יום אחד הוא יגנה את הבדלנות האסלאמית. למחרת הוא הולך לשבח את הדת המוסלמית שסטייה. יום אחד, שר הפנים שלו הופך כל מוסלמי מזוקן לטרוריסט פוטנציאלי. ביום אחר נראה ששרת המשפטים שלו מחזירה את עבירת חילול הקודש. הסתירות הללו הן השתקפות של קו נשיאותי שאינו קבוע. בהגיעו לאליזה, מקרון היה על קו רב-תרבותי מובהק, אנגלו-סכסוני. ואז, על ידי ניכוס השאלה, על ידי התייעצות עם מומחים, על ידי התבוננות בשחרור האלימות בצרפת, על ידי האזנה לסיפורי האסלאמיזציה המתבצעת על ידי ראשי ערים בפרברים, הוא עשה את הדרך ההפוכה. קרא גם: בדלנות: עבור הימין, האבחנה של עמנואל מקרון "לא שלמה"
למען האמת, ברמה הזו כמו באקולוגיה, הוא לא יודע מה לחשוב. עמנואל מקרון הוא תוצר של חינוך ועידן שזיכו את הכלכלה. הוא רואה ומנמק רק דרך הכלכלה. הוא ידע היטב לאן הוא הולך בתחילת כהונתו, כאשר יישם את הרפורמות הכלכליות שלו - שבדרך כלל רק חיקו את אלה של שרדר בגרמניה בתחילת שנות ה-2000.
מבחינתו הכלכלה היא במקום הראשון, הכלכלה לבדה. אבל הוא הבין שהעולם מתנדנד על יסודותיו ושנושאים אקולוגיים וזהותיים תופסים את המקום הראשון. הוא אבוד לנוכח המהפך הזה כי איש העולם החדש הוא למעשה איש העולם הישן.
ראה גם - זמור: "פמיניסטיות הורסים פטריארכיה של האדם הלבן, שמת"
זמור: "פמיניסטיות הורסים פטריארכיה של האדם הלבן, שמת" - צפו בפיגארו בשידור חי
